לפני זמן מה הייתי בויפאסנה.
שבוע של ״שתיקה״, אמנם לא דברתי אבל בפנים היו כל כך הרבה שיחות, הייתי בשקט כדי להקשיב לרעש הפנימי שלי.
היה לי שבוע שלם להקשיב לסיפורים שאני מספרת לעצמי וזה מאתגר כי הרבה פעמים נכנסתי לסרט דרמתי ומותח והדבר האחרון שהיה בא לי לעשות הוא לחזור לגוף שלי ולנשימה- רגע, עוד קצת מהדרמה הזו, מהאקשן הזה, הוא ממש מעניין ולמרות שאני יודעת מה הסוף שלו כי הוא בלופ כבר מספר חודשים בא לי לראות אותו שוב….
עולם שלם של סרטים עם כתוביות בכל השפות, עולם שלם של סיפורים שאני מספרת לעצמי על עצמי, על העולם והאמת שלא כל הסיפורים האלו מיטיבים איתי, חלקם אפילו יוצרים המון סבל, בחלקם אני דמות ראשית בטנלובלה מלאה בדרמות וזה ממש ממכר, כמה פעמים אני נאחזת בסיפורים שלי כאילו יום אחד אני אמצא להם פתרון ואני שואלת האמנם? יש לי את אותם שאלות כבר כמה שנים ואין לי פתרונות , יש רק סיפור שמסופר ויכול להמשיך להיות מסופר בלופ שלא נגמר, השאלה היחידה שלמדתי לשאול היא האם הסיפור הזה מיטיב איתי ואם לא למה להמשיך לספר אותו?
בשלב הזה כבר הרגשתי במכון גמילה למחשבות ממכרות ולא מטיבות ולשחרר אחיזה מהם היה כל כך כואב כי מי אני בלעדיהם? זה אומר לחזור לגוף- לכאן ועכשיו ולפעמים זה מאד משעמם, כי כאן אין דרמה וגם לא אקשן ולא המון דמויות מעניינות שהלבשתי בתפקידים ראשיים ( ובלי הדמויות בכלל אין סיפור ואז מה…)
כעבור מספר ימים של תרגול שמתי לב שאחד הדברים שתמיד היו חשובים לי הוא לדעת להגיד לא לאנשים וממצבים שלא מיטיבים איתי וללכת, לשים גבול, בתרגול הבנתי שמה שבאמת היה חשוב לי לדעת להגיד לא בתוכי- לשים גבול לסיפורים, למחשבות שלא מטיבות איתי, לאנשים ולמצבים שיצרתי בתוכי, אבל הפעם לא הלכתי, לפחות לא ממני, נשארתי נוכחת עם הגוף שלי, עם התחושות והרגשות שבאות והולכות, נשמתי אליהם וכן אמרתי לא -לסיפור שהצמדתי למה שעולה בי.
החיים הם מה שהם , אם נרצה או לא נרצה, יש בהם מפגש עם- נעים ולא נעים, ייאוש ותקווה, שמחה ועצב, כעס ושלווה, מגע אמיתי ועמוק עם החיים זה לאפשר לעצמנו להיות במפגש עם הכל, לא להמנע אבל גם לא להצמד.
כח ההתמקדות והכוונה גם עלה בי, במה אני בוחרת להתמקד, מה אני בוחרת להזין ולהעצים בתוכי, מתוך פחד לעקוף רגשות מסיומים כמו עצב וכעס, אפשר לומר שהתמקדתי בהם והרבה פעמים נצמדתי אליהם, הזנתי אותם בסרטים קורעי לב בתוכי.
אני מבינה שלטפח איכות כמו שמחה זה לא פחות עמוק, דורש נחישות והתמדה להתמקד במה שכבר טוב ומה שיש לי, להתחיל להקרין לעצמי קומדיות בראש זה גם ממש מאתגר, תמיד העדפתי דרמה.
הויפאסנה עזרה לי לתרגל נוכחות רבה יותר בגוף ופחות בסיפורים וכשאני מזהה שנכנסתי לסרט אני שמחה! כי בשניה שזיהיתי אני לא בתוכו אני רק מתבוננת בו ושם נכנסת הבחירה אם להמשיך להקרין אותו או לשים אותו על סטופ, בכל מקרה מה ששמתי לב שהנשמה שלי תמיד מבקשת לחזור הביתה, לגוף, בגוף אין סרטים יש נוכחות ומקסימום אני תמיד יכולה לחזור להקרין קומדיה, זאנר שהתחלתי לאחרונה לאהוב.
שיתוף יתקבל בברכה????????
באהבה ❤️️
מור פסיכותרפיה ותת מודע-ריפוי שורשי מצמיח
ליווי מפגשים ליחידים בריפוי חסימות בגוף נפש רוח האדם, התפתחות, הרחבת התודעה והגשמת שפע בכל התחומים.
״להגיע לשורש בכדי לצמוח הכי גבוה שיש״
לתהליכי ליווי ניתן ליצור קשר ב- 0544563387.